ריטרסקי נ' הדיה בע"מ ואח'

פסק דין

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו, במסגרת ת.א. 61851/06 ות.א. 61823/06 (כב' השופט תמיר), אשר דחה תובענה שטרית שהגיש המערער כנגד המשיבות, על סך 50,000 ₪, קרן.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא:

2.ביום 18/1/2005 נכרת הסכם שכירות בין המערער כמשכיר מצד אחד, לבין המשיבות כשוכרות מצד שני (להלן: הסכם השכירות), ובהתייחס למושכר ברח' הבטחון 6, אזור התעשייה קריית מטלון, בפתח תקווה (להלן: המושכר).

בהתאם להסכם השכירות, תקופת השכירות הינה החל מיום 1/1/2005 ועד 31/12/2006, וכשמוענקת למשיבות אופציה להארכת תקופת השכירות.

אין חולק כי בפועל לא מומשה האופציה.

3.עם זאת, כבר בסמוך לכריתת הסכם השכירות, התגלו מחלוקות בין הצדדים, לרבות חילופי מכתבים ביניהם, עד שביום 20/8/2005 או בסמוך לכך, הוגש לביצוע שטר חוב על סך 50,000 ₪, אשר ככל הנראה, נמשך ע"י המשיבה 1 (להלן: הדיה) בערבותה של המשיבה 2 (להלן: מקסימדיה).

שטר זה ניתן למערער בהתאם להוראות סעיף 23 להסכם השכירות, וכחלק מהביטחונות והערבויות, תוך שצוין מפורשות בס"ק א' כי הוא נועד להבטחת תשלומים שונים, ובכללם הפיצוי המוסכם ו/או הפיצויים שיגיעו למשכיר מאת השוכר.

סעיף 24א' להסכם השכירות קובע פיצוי מוסכם בסך של 10,000 דולר בתוספת מע"מ "... במקרה של הפרת הסכם ע"י אחד הצדדים, אשר תזכה את הצד השני בביטולו ו/או הפסקתו עפ"י תנאי הסכם זה..."

סעיף 22א' להסכם השכירות קובע כי אם השוכר יפר תנאי מתנאי ההסכם שאינו מפריע או פוגע בפעילות צד שלישי כלשהו, אזי יהיה עליו לתקנו תוך 14 ימים מקבלת הודעה, וכי "... לא תיקנו תוך 14 ימים ו/או הפר את ההסכם הפרה יסודית כלשהי, אזי ... יהא המשכיר רשאי לבטל את הסכם השכירות..."

בנוסף, יש להפנות לשני סעיפים נוספים. האחד – הוראת סעיף 23ו' לפיה טרם הגשת שטר לביצוע, על המשכיר המתכוון לממש את השטרות, ליתן הודעה מוקדמת בת 14 ימים, וכן את ההוראה שבסעיף 25ו' הקובעת כי לא יהיה בשיהוי או אי נקיטת אמצעים ואף ויתור בעל-פה, כויתור המשכיר על זכות מזכויותיו, אלא אם הויתור נערך במפורש ובכתב בלבד. כך גם ההוראה של ס"ק ז' כי כל שינוי בהסכם ייחשב בר-תוקף, רק לאחר שייערך בכתב וייחתם ע"י הצדדים להסכם זה.

4.המערער אישר כי עילתו השטרית נסובה בגין זכאותו לפיצויים מוסכמים מראש בגין מספר הפרות יסודיות של הסכם השכירות ע"י המשיבות.

5.בית משפט קמא בחן אחת לאחת את טענותיו של המערער, וקבע כדלקמן:

א.לא היה חולק כי בגין החודש הראשון, קיבל המערער את דמי השכירות היחסיים ממועד חתימתו של הסכם השכירות, דהיינו מיום 18/1/2005, וכשאין חולק כי המשיבות קיבלו את המפתח למושכר רק במועד זה. המערער טען כי היה על המשיבות לשלם בגין החודש במלואו, אולם לפי קביעת בית משפט קמא המערער לא נימק והסביר מדוע בנסיבות שכאלו היה על המשיבות לשלם לתקופה של טרם קבלת החזקה, וכי רק במסגרת חקירתו הנגדית טען כי מדובר במעין פיצוי על הימשכותם של הליכי המו"מ בין הצדדים. עוד קבע בית המשפט כי המערער לא הכחיש שקיבל את התשלום כבר במועד החתימה על הסכם השכירות, אולם לא הלין באותה עת ואף לאחר מכן, ועל כן קבע בית המשפט כי המערער הסכים לקביעת הסכום המופחת.

יתר על כן, הואיל ואין חולק כי המשיבות הפקידו שיקים מעותדים על סך השווה ל- 3,300 דולר דמי שכירות לחודש, חרף זאת שנקבע כי דמי השכירות יעמדו על סכום של 3,150 דולר בלבד, הרי היה מקום לקזז מיתרת החוב הנטענת של המשיבות את סכום החוב של המערער כלפי המשיבות בגין ההפרשים בדמי השכירות.

בית משפט קמא לא התעלם מטענת המערער, כי ההפחתה הינה מול הפרשי שער דולר, אך קבע כי טענה זו נטענה לראשונה ע"י המערער בסיכומיו, וללא כל פירוט, ועל כן נדחתה.

משכך קבע בית המשפט, כי המשיבות לא הפרו את חובתן בנושא תשלום דמי השכירות.

ב.אין חולק כי המשיבות לא העבירו את חשבונות המיסים והתשלומים השוטפים של הנכס על שמן, וזאת בהתייחס לעירייה. עם זאת, המערער לא הכחיש כי בפועל המשיבות שילמו את מלוא התשלומים השוטפים.

בית המשפט קבע כי הגם שבסעיף 25ג' להסכם השכירות נקבע כי על המשיבות להעביר את הרישומים על שמן, תוך שבוע ממועד חתימת ההסכם, הרי שסעיף זה אינו בגדר תנאי יסודי, חרף הנטען ע"י המערער. יתר על כן, גם אם הקנה הדבר למערער את הזכות לביטול ההסכם, הרי היה עליו לעשות זאת תוך זמן סביר, ומשבחר שלא לבטלו, ואף לא הכחיש כי שולמו מלוא התשלומים "הרי שטענתו כי אי העברת הנכס על שם הנתבעות במועד הינה לכשעצמה הפרה יסודית של ההסכם הינה טענה קנטרנית אשר דינה להידחות".

בנוסף, כל תכלית הסבת הרישומים להבטיח ביצוע התשלומים השוטפים, ומעת שלא נותר חוב של המשיבות לעירייה בגין תקופת השכירות, הרי לא זכאי המערער לקבלת הפיצוי המוסכם.